על קריקטורות ועל קווים אדומים

על קריקטורות ועל קווים אדומים/ עידית בר

השבועון הסאטירי הצרפתי שארלי הבדו פרסם שורה של קריקטורות על נביא האסלאם – הנביא מוחמד. באחת מהן נראה לוחם דאעש עורף את ראשו של הנביא כי הוא רואה בו כופר. המוסלמים ראו בכך ביזוי של נביאם.

ב 7 בינואר 2015 פרצו מחבלים מארגון אלקאעדה ורצחו 12 אנשים במערכת העיתון שארלי הבדו.

הם טענו- נקמנו את נקמת הנביא.

האם ההיסטוריה חוזרת?

בספטמבר 2020 החליטו במערכת השבועות הסאטירי לפרסם מחדש קריקטורות של הנביא מוחמד לציון פתיחת משפטם של השותפים במתקפה על משרד העיתון.

ב- 16 באוקטובר 2020 שוב טרור בעקבות קריקטורות.

פליט מוסלמי צ'צ'ני בן 18 (דוגל באסלאם הרדיקלי) רצח וערף את ראשו של מורה להיסטוריה ולגיאוגרפיה (נשוי ואב לילד בן 5).

מדוע?

המורה "העז" להראות לתלמידיו קריקטורות על הנביא מוחמד מהמגזין שארלי הבדו, וזאת במסגרת שיעור על חופש הביטוי. הוא ארב למורה מחוץ לבית הספר ודקר אותו עם סכין באורך 30 ס"מ.

הקריקטורה בעולם הערבי לעומת המערבי

לקריקטורה בעולם הערבי יש עוצמה, יש לה השפעה מאגית כמעט, הן בביקורת שהיא מותחת והן בלעג והלגלוג שהיא מבטאת כלפי תופעות בחברה או התרחשויות פוליטיות. היא משפיעה ומעצבת את דעת הקהל, ובכך חשיבותה.

 

האם יש קווים אדומים לקריקטוריסטים הערבים?

גם הקריקטוריסטים הערבים מסתכנים כאשר הם מעזים למתוח ביקורת.

למשל בסוריה: הקריקטוריסט הסורי אכרם רסלאן – أكرم رسلان – נעצר ב 2012 ע"י מנגנוני הביטחון הסוריים בעיר חמאה. הוא העז לאייר קריקטורות נגד הנשיא, בשאר אלאסד بشار الأسد.

אחת מהקריקטורות מתארת את בשאר אלאסד, נשיא סוריה, כמכשפה על מטאטא. המכשפה בדמות מלאך המוות.

הוא זורע הרס וחורבן. הנשיא הסורי טס עם המטאטא שלו בין הערים של סוריה ומבעיר אותן.

 

אכרם רסלאן עונה ונרצח. בן 42 היה במותו. הוא שילם מחיר על כך שלא שתק והעז להביע את דעתו בקריקטורות שלו.

 

גם הקריקטוריסט הסורי, עלי פריזאת علي فريزات לא ניצל מהיד הקשה של המשטר. הוא אייר קריקטורות שבהן הביע ביקורת על המשטר הסורי.

ב25 באוגוסט 2011 כשחזר בשעת לילה מאוחרת ממערכת העיתון לביתו התנפלו עליו רעולי פנים והיכו אותו מכות נמרצות בעיקר בפנים ובאצבעות. הם שברו לו את האצבעות כדי שלא יוכל לצייר עוד.

בקריקטורה נראה עלי פריזאת כועס. התחבושות נושרות לו מהידיים והאצבעות שלו מתמלאות במכחולים.

כל אצבע שלו הפכה ליד שאוחזת במכחול. הוא ימשיך לצייר בעוז ולהביע את דעתו למרות הניסיון להשתיקו.

 

לאחר הרצח בשארלי הבדו ב- 2015 צייר הקריקטוריסט הירדני עימאד חג'אג' – عماد حجاج – קריקטורה שבה נראה הטרור בצורה של חרב. הטרור מנסה לשבור את חופש הביטוי, אבל החרב של הטרור נשברת בעצמה. חופש הביטוי חזק ממנה והוא ינצח בסוף! כך מגנה הקריקטוריסט הירדני את פעולת הטרור בפריז.

 

ועוד קריקטוריסט ששילם את המחיר על חופש הביטוי שלו:

בסוף אוגוסט 2020 נעצר הקריקטוריסט הירדני עימאד חג'אג'- عماد حجاج

באשמת ביזוי שליט של מדינה שכנה.

הוא יצא נגד הסכם השלום של ישראל והאמירויות.

חג'אג' צייר יונת שלום בדמות ישראל שיורקת על הפרצוף של שליט מדינת איחוד האמירויות מוחמד בן זאיד.

היריקה היא בדמות הסירוב של ישראל לכך שהאמריקאים ימכרו מטוסי F35 לאמירויות. ישראל ירקה בפרצופו.

הוא נעצר למספר ימים, אך שוחרר בשל לחץ ציבורי.

הקריקטוריסטים הערבים התגייסו לשחרר אותו.

אחת מהקריקטורות מתארת את הקריקטוריסט כשהוא תלוי בין שמיים לארץ. הוא מצוי בין שני קווים אדומים.

מצד אחד קו העוני, זה בא לידי ביטוי בכיסים הריקים של הקריקטוריסט. מצד שני קו אדום – הלשון שלו קשורה ואינה יכולה לבטא את מה שהיא רוצה.

 

האם הקריקטוריסטים הם חיל הרגלים של הדמוקרטיה?

העט או המכחול של העיתונאי/הקריקטוריסט הם כלי הנשק שלו.

לפעמים הוא נופל על חרבו – על עטו אם הוא מעז למתוח את החבל קצת יותר מדי…

ואין כמו קריקטורה חדה לבטא זאת:

בקריקטורה שכותרתה – חופש הביטוי – حرية التعبير

נראה העיתונאי או הקריקטוריסט צלוב על עט ומכחול.

הוא קשור בחבלים והמכחול נוטף דם.

העולם שותק.

 

 

כל הזכויות שמורות ל:

עידית בר

חוקרת ומרצה על החברה והתרבות הערבית

אתר אסלאם וערבית עם עידית: https://www.iditaravit.co.il/

ערוץ היוטיוב:  http://www.youtube.com/c/IditBar

דף הפייסבוק : https://www.facebook.com/iditaravit