בצד שמאל של הקריקטורה נראה יהודי לבוש בפיג'מה של אסיר במחנה ריכוז נאצי, עם טלאי צהוב על החזה. הוא זועק בכאב כשהוא נלכד בגדר התיל של המחנה. תנוחת גופו היא בצורת צלב קרס.

מימין נראה דמות של ערבי מעזה, חובש כופיה (كوفية) משובצת שחור לבן שמשמשת כסמל לאומי פלסטיני.

גם הוא זועק ונלכד בגדר תיל. על בגדיו כתוב "Gaza".- עזה.  תנוחת גופו זהה לזו של היהודי  – בצורה של צלב קרס.

מעל לדמות היהודי הסובל כתוב: "Never Again" – סיסמה המזוהה באופן מובהק עם זיכרון השואה- לעולם לא עוד.

מעל לדמות הערבי הסובל כתוב "Over Again!" – רמיזה שהדבר קורה שוב, הפעם לפלסטינים.

הקריקטוריסט יוצר השוואה ישירה בין היהודים בתקופת השואה לבין הפלסטינים כיום, ובין הנאצים לבין מדינת ישראל.

המסר הוא שההבטחה ש"השואה לא תתרחש שוב" הופרה, משום שלטענת היוצר, ישראל עצמה גורמת לפשעים דומים כלפי הפלסטינים.

הקריקטורה הזאת היא דוגמה בולטת לשימוש פרובוקטיבי ודמגוגי בדימויים מהשואה על מנת לתקוף את מדינת ישראל, תוך יצירת אנלוגיה בין הסבל של היהודים בתקופת השואה לסבל הפלסטינים בעזה

הקריקטוריסט קרלוס לטוף, ממוצא לבנוני, מנצל באופן ציני את זיכרון השואה לצורך העברת מסר פוליטי.

הוא משתמש בסיסמה "לעולם לא עוד" כדי לטעון שישראל היום מחוללת שואה לפלסטינים. כך בונים הנדסת שמלבה רגשות זעם נגד ישראל ה"נאצית" וגורמת להזדהות עם הפלסטינים שהם קורבנות כביכול של "הנאצים החדשים".