הפעם פוסט תרבותי ושעיר במיוחד:
האם השפם בחברה הערבית הוא סמל לגבריות- רֻג'וּלֶה- رجولة?
השפם בקרב הערבים סימל מאז ומתמיד את הגבריות, והוא היה מקור לגאווה וכבוד.
אז קודם כל, איך אומרים שפם בערבית?
שַנַבּ – شنب
שַארִבּ ובצורת הריבוי שַוַארִבּ – شارب شوارب
יש מדינות ערב שבהם לשפם יש חשיבות רבה כמו במצרים, בעיראק ובירדן.
גילוח השפם נחשב לעיתים למבזה.
אומרים שהערבים התחילו להתעניין בשפמים עוד בתקופת השלטון העת'מאני.
במצרים בשנים האחרונות יש צעירים רבים שמגדלים שפמים. זה הפך לאופנה.
יש כאלה שאפילו מטפחים את השפמים במכוני יופי , מורחים עליהם שמנים ומשתילים שיער כדי להשביח את שפמיהם.
ועכשיו ה"שוס"!
בסוף שנות השמונים הוקמה במצרים עמותת השפמים המיוחדים – رابطة “الشنبات المميزة بمصر” – רַאבִּטַת א-שַנַבַּאת אלמֻמַיַזַה בִּמִצְר".
אתם מאמינים שיש עמותה כזאת?
ונקנח בפתגם, איך לא, על שפם:
א-צַּקֶר וַאקֶף עַלַא שַוַארְבֹּה – الصّقر واقف على شواربه – הנץ/הבז עומד על השפם שלו- הכוונה למישהו שהוא לא סתם, אלא גבר גבר – זלמה זלמה.
עידית בר – חוקרת ומרצה על החברה והתרבות הערבית
