ג'וּחַא ותותח רמדאן – הקריקטורה השבועית של עידית
מתוך المواطنة نيوز – אלמֻוַאטַנַה נְיוּז – מצרים.
מי הוא ג'וּחַא?
ג'וּחַא הוא דמות הומוריסטית, מעין "שוטה הכפר". הוא גיבור עממי חכם-טיפש בעל לשון חריפה ועוקצנית.
ומה הוא תותח רמדאן?
בימי צום רמדאן נהוג מימים ימימה שהמואזין (المؤذن) מכריז מראש המסגד על תחילת הצום ועל סיומו בערב. כיום יש ערים מוסלמיות שבהן מציינים זאת באמצעות ירייה מתותח, הקרוי תותח רמדאן (מִדְפַע רַמַדַאן مدفع رمضان).
מאיפה התחיל המנהג הזה?
מספרים שהסולטאן הממלוכי ח'שקדם רצה לבדוק את תקינותו של התותח החדש שלו. היה זה בקהיר בשנת 1460 בשעת שקיעת השמש. עם הישמע הירייה חשבו התושבים שהסולטאן מבשר להם שהגיעה שעת שבירת הצום – האִפְטַאר الإفطار. ההמונים צבאו על ארמונו של הסולטאן כדי להודות לו על החידוש המרענן. הסולטאן ראה כי טוב, והחליט להמשיך לירות בתותח כל יום עם תחילת הצום לפנות בוקר וסיומו בשעות הערב. ממצרים התפשט המנהג לשאר מדינות ערב.
תיאור הקריקטורה:
הכותרת – ג'וּחַא (גֻ'חַא) ברמדאן – جحا في رمضان. ג'וחא מציץ מחלון הבית. הוא מבקש מהאיש האחראי על הפעלת תותח רמדאן: "סובב את התותח אלינו כי, לא עליך (מילולית: רחוק ממך), חמותי כאן" – לִף אלמִדְפַע עַלֵינַא אַצְל בְּעִיד עַנַכּ חַמַאתִי הֻנַא. لفّ المدفع علينا أصل بعيد عنّك حماتي هنا.
ג'וחא רוצה להיפטר מחמותו אחת ולתמיד והוא אינו מסתיר זאת…הוא משעשע בדרכו הפשוטה והישירה. ובאשר ליחס לחמיות (כן, כן, כך אומרים חמות בריבוי) יש פתגם ידוע האומר: אלמַי וא-נַאר וַלַא חַמַאתִי פִי א-דַאר – الميّ والنار ولا حماتي في الدار – מים ואש ולא חמותי בבית. לפי הפתגם הזה עדיף למות בטביעה או בשריפה ולא לגור בבית אחד עם החמות…
ומה אתם חושבים על האיבה התמידית לחמות?
שאלות קלילות למתעניינים ולידענים:
1. מדוע חל חודש רמדאן לעיתים בקיץ ולעיתים בחורף, ואיך זה משפיע על הצמים?
2. מי יודע כיצד מכריזים בעיר העתיקה בירושלים על תחילת הצום וסיומו?
3. למי מיוחסת דמותו של ג'וחא בהיסטוריה?
למי שטרם הספיק לצפות בסרטון על הפוליגמיה במסגרת סדרת הסרטונים על מעמד האישה.
בקרוב יועלה סרטון מרתק חדש על רווקות זקנות. שווה לחכות!