קריקטורה שחושפת באופן חד את הפער בין תעמולה למציאות — ובפרט את הדרך שבה המשטר האיראני מעוות את המציאות דרך מסכי התקשורת כדי לשמר נרטיב של כוח, עמידות וניצחון, גם כשהמדינה עולה באש.
במרכז הסצנה נראית משפחה איראנית עומדת בהתפעמות מול מסך טלוויזיה, שבו מוקרן שידור של ערוץ ממשלתי (iran tv). על המסך נראה הדמות של המנהיג העליון ח'מינאי כשהוא לבוש כגיבור-על עם סמלה של הרפובליקה האסלאמית על החזה, עוטה גלימה אדומה וידו מסמנת ניצחון. מאחוריו – מתקפה מסיבית נגד ישראל, עם דגל ישראל בוער, טילים שועטים באוויר ומטוסים איראניים בגאון. הסמלילים של תוכנות עיצוב גרפי מופיעים בתחתית המסך — לצד לוגו של OpenAI — כרמז סרקסטי לכך שכל "העוצמה" הזו נבנית באמצעים גרפיים ולא בשטח. המציאות בגרסה האיראנית מיוצרת באמצעות פוטושופ, בינה מלאכותית ותעמולה — ולא באמצעות הישגים אמיתיים בשדה הקרב.
המשפחה – זוג הורים ובתם הקטנה – נראית משוכנעת לחלוטין. הם מחייכים, עומדים זקוף ומאושרים, רואים את המנהיג כגיבור נערץ. הם קונים את הנרטיב. אך בצד ימין של הקריקטורה ניצב ילד סקרן שלא מתבונן במסך – אלא בוחן את מה שנמצא מאחורי החלון.
המציאות שהוא רואה שונה בתכלית: טילים איראניים שהתפוצצו בפנים, עשן מיתמר, בניינים הרוסים, כלי טיס נופלים, כוחות זרים פולשים, ודגלי איראן חרוכים. אחד הטילים אף פגע בתוך הבית – ננעץ ברצפה ובער בעשן. פניו של הילד מבוהלות, והוא מביט במתרחש בתדהמה ופחד. הילד רואה את האמת — מה שמתרחש מחוץ למסך – את ההרס, הכישלון והחורבן שהמשטר מנסה להסתיר.
כך נוצרת חלוקה ברורה:
- המסך מייצג את השקר האידיאולוגי.
- החלון – את המציאות הקשה בשטח בעקבות פגיעה במתקני הגרעין במסגרת מבצע "עם כלביא"
- הילד הוא הדור הצעיר שלא ניזון מהתעמולה, אלא פותח עיניים ורואה.
- המשפחה מגלמת את הציבור האיראני הכנוע או המולך שולל.
המסר הסרקסטי והכואב של הקריקטוריסט הוא זה: כל עוד הציבור מסתכל במסך – הוא מאמין ש"המהפכה מנצחת". אבל ברגע שמישהו פותח חלון – רואה שהארץ בוערת, התרבות מתפוררת, והשליטים משחקים בפוטושופ במקום לדאוג לאזרחים.
הכותרת "פוטושופ" לא רק מציינת את אמצעי העיוות החזותי – היא משמשת כמטאפורה שלמה למדיניות של זיוף, מסך עשן, והחלפת המציאות בנרטיב מצויר.
קריקטורה של דיג'וואר אבראהים – دجوار إبراهيم, כורדי מעיראק
