מה מפיח תקווה בתקשורת הערבית העוינת?
שמדינת ישראל תתפרק מבפנים.

הם עוקבים בדבקות אחר ההפגנות בישראל
ושואלים אותי
בריאיונות בערבית
מה יש לי לומר על הפילוגים והסכסוכים הפנימיים.

ומה אני אומרת?
שיש כאן דמוקרטיה
וחופש ביטוי
וכל אזרח בישראל יכול להביע את דעתו
כן, גם בהפגנות.

שלא כמו במדינות ערב
שם אפשר לפתוח את הפה רק במרפאת השיניים
(את המשפט המדליק הזה אמרתי באחד הריאיונות שלי ב BBC. זה ביוטיוב שלי. שווה לצפות????)

העיסוק בחופש הביטוי הזכיר לי קריקטורה
שנמצאת בהרצאה שלי "קריקטורה תחת צנזורה"
על קריקטוריסטים ערבים ששילמו בחייהם על כך שהעזו להביע את דעתם:

העורב שעומד על הענף שואל את התוכי בתמימות:
לִמַאדַ'א אַנְתַ מַסְג'וּן?
لماذا انت مسجون؟
למה אתה כלוא בכלוב?

עונה התוכי:
لأنني أتكلم
לִאַנַנִי אַתַכַּלַם.
כי אני מדבר

הקריקטוריסט המצרי שריף ערפה – شريف عرفة
שם את האצבע על אחד הפצעים הכואבים ביותר במדינות ערב:
חופש הביטוי.
הוא אמנם מכניס את המילים לפיהן של החיות,
אך המסר ברור.
הלא כן?

שלכם

עידית

אסלאם וערבית עם עידית
הרצאות וסדנאות על העולם הערבי והמוסלמי