החתולים ברמדאן מבסוטים מהחיים מתוך "לַהַא אוֹן לַיְין" (لها أون لاين). מגזין לאישה הערבייה. ערב הסעודית.

הרקע לקריקטורה:
העיתונים הערביים גדושים בעצות טובות לצמים ו…כן…גם במתכונים. בבתים מוסלמים רבים נהפכות ארוחות סיום הצום (האִפְטַאר) לארוחות מלכים. עיתונאית סעודית מקוננת על הבזבוז המשווע של האוכל. היא מספרת שאנשים ממלאים את השולחנות בעשרות סוגי מאכלים, כאילו יש תחרות מי יאכל יותר ומי ישאיר רושם טוב יותר על האורחים.
רוב האוכל, כמובן, נשאר ונזרק לפח.
מה טוב היה לו אנשים היו דואגים להאכיל את העניים והרעבים במקום למלא את כרסם בצורה מוגזמת. והרי זה בניגוד לכתוב בקוראן : "…אכלו ושתו, אך אל תתהוללו, (כי אללה) לא אוהב את המתהוללים" (סורת אלאַעְרַאף, פסוק 31). "…كلوا واشربوا ولا تسرفوا إنه لا يحب المسرفين".
אז האם חודש הצום הפך לחודש האוכל?

תיאור הקריקטורה:
בצד ימין של הקריקטורה נראה חתול רזה ואומלל שמחפש אחר אוכל בתחילת רמדאן (1 בחודש). בצד שמאל כבר סוף חודש רמדאן (30 ברמדאן), והחתולים זוללים וסובאים מכמויות האוכל הענקיות שנזרקות לפח.
הם משמינים ונהנים. ממש כיף להיות חתול ברמדאן.

שאלות וקושיות:
מה חושבים אנשי הדת על ההתעסקות המרובה במאכלים בחודש רמדאן?
מי מוכן לשתף כאן בחוויותיו מסעודת "אִפְטַאר"? הפוסט הזה ממש עשה לי חשק להתארח…ואולי גם להיות חתול ברמדאן…
לידענים בלבד- יש לפחות עוד שני פסוקים המתנגדים להוללות ובזבוזים בקוראן…מי יודע?