הנשים בלבנון שוברות שיוויון, מקור ראשון
האם הלבנוניות שוות בפני החוק

הנשים בלבנון שוברות שיוויון, מקור ראשון

שוברת שוויון ?  האישה הלבנונית פורצת דרך – הכתבה המלאה

הנשים בלבנון לא שותקות.

הן נוכחות במרחב הציבורי, ויש להן מה לומר על אי שוויון הזכויות בין הגבר לאישה.

סעיף מספר שבע בחוקה הלבנונית קובע שכל הלבנונים שווים בפני החוק, והם אמורים ליהנות מזכויות אזרחיות ופוליטיות שוות ללא שום אפליה בין המינים. אך, בפועל, יש חוקים שמפלים את האישה לרעה.

כך, למשל חוק האזרחות. חוק זה קובע שאין לנשים לבנוניות שמתחתנות עם זרים, זכות להעביר את אזרחותן הלבנונית לילדיהן. אזרח לבנוני הוא רק מי שנולד לאב לבנוני.

ומה עומד מאחורי החוק הזה?

החשש מפני שינויים דמוגרפיים והפרת האיזון העדין בין העדות בלבנון. החוק נועד למנוע, עד כמה שניתן, נישואין בין נשים לבנוניות לפליטים פלסטינים, דבר שיביא להתאזרחות של הפליטים במדינה. בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה בשנת 2011 והגעה של כמיליון פליטים סוריים ללבנון, היה חשש שמא נשים לבנוניות יינשאו לסוריים שירצו אף הם להשתקע בלבנון. לפי הנתונים הרשמיים, בערך ארבעים אלף נשים לבנוניות נשואות לזרים.87% מהנשים הללו הן מוסלמיות ו 13% נוצריות. אם יתוקן החוק, כמאתיים אלף איש יקבלו אזרחות לבנונית. רובם מוסלמים.

כבר בשנת 2011 הושק קמפיין של נשים הדורשות לשנות את החוק שמונע מהן להעביר את האזרחות שלהן לילדיהן. הקמפיין נקרא אז "האזרחות שלי היא הכבוד שלי". הקמפיין תפס תאוצה מחדש במחאות נגד השלטון באוקטובר 2019.

ב17 באוקטובר 2019 יצאו מאות אלפי לבנונים לרחובות ולכיכרות. הם הביעו את זעמם על המצב הכלכלי, על האבטלה, ועל השחיתות השלטונית. הנשים הלבנוניות תפסו מקום נכבד בהפגנות. הן רקדו ברחובות, קראו קריאות בגנות השלטון וארגנו תהלוכות מחאה. בהפגנות נראו נשים ונערות הנושאות שלטים שעליהם כתוב: "אני לא יכולה לשאת את האזרחות של אמי, אך אני יכולה להגן על המהפכה שלה". אחת המפגינות, בחורה בת 22 בשם דַאנַא, מספרת בראיון לעיתונות: "אבי סורי ואמי לבנונית. הוריי נפרדו לפני שנולדתי. גדלתי בביירות עם אמי. אני רואה בעצמי לבנונית גאה, אך הם, מנהיגי לבנון, לא רוצים להכיר בזהות שלי."

מחאה פמיניסטית

יש נשים שראו בהפגנות הזדמנות פז להעלות את דרישותיהן לשוויון זכויות. זו, לדידן, מהפכה פמיניסטית. החברה הלבנונית היא פטריאכלית. אין איסור בחוק על ריבוי נשים ויש תופעה של נישואי קטינות. לפי העדה הסונית גיל הנישואין לגבר הוא 18 ולאישה 17, אך הקַאדִי יכול להתיר לבן להינשא בגיל 12 ולבת בגיל 9 באישור האפוטרופוס שלהם. בקרב העדה השיעית מקובלת התפיסה שהבן מגיע לבגרות בגיל 15, והילדה בגיל 9. לפי העדה הדרוזית גיל הנישואין הוא 18 לבן ו-17 לבת, אך, יש המתירים לקטין בגיל 16 או לקטינה בגיל 15 להינשא באישור האפוטרופוס.

סַחַר, בת 41, השתתפה בתהלוכת נשים, שסיסמתה הייתה "המהפכה שלנו היא מהפכה פמיניסטית" סַחַר טוענת שהנשים מקופחות פעמיים. הן סובלות מהשחיתות של המשטר יחד עם כל העם, והן גם מופלות לרעה בחוק לעומת הגברים.

נשים בהליכי גירושין, למשל, מופלות לרעה, ונאלצות להיאבק על זכותן לקבל משמורת על ילדיהן. במהלך המחאות נגד השלטון נשאה עורכת דין ושמה רֻבַּא תמונה של אישה, נאדין ג'וני, שנהרגה בתאונת דרכים מבלי שתצליח לזכות במשפט שנמשך שנים ארוכות, שנים בהן ניסתה ללא הצלחה להשיג משמורת על בנה, אשר נלקח ממנה בעת גירושיה בהחלטה של בית המשפט השיעי בלבנון. לטענת רֻבַּא – הבעיות של האישה הן חלק מהמהפכה, ומהפכה שלא תטפל בבעיות האישה היא מהפכה לא מושלמת.

ומה באשר לאלימות נגד נשים?

בשנים האחרונות, הסלימו הנשים הלבנוניות את מאבקן נגד האלימות במשפחה, והסיקור התקשורתי סייע לזעקתן להגיע אל מקבלי ההחלטות. בפברואר 2014 סערה לבנון בשל מותה של מַנַאל עאצי, שהייתה נתונה להתעללות מצד בעלה. הרצח האכזרי של מַנַאל העלה מחדש לדיון את סוגיית העונש המופחת על פשעי אלימות במשפחה. בית המשפט גזר על בעלה רק חמש שנות מאסר, אך, לאחר מכן בוטל פסק הדין, והעונש הוחמר ל-18 שנות מאסר עם עבודת פרך.

הנשים הלבנוניות, המהוות 53% מהאוכלוסייה, רשמו לעצמן גם כמה הישגים במהלך השנים:

בשנת 1952 קיבלו הנשים הלבנוניות את זכות ההצבעה, חמש שנים בלבד אחרי הגברים.

באוגוסט 2011 ביטל הפרלמנט הלבנוני סוף סוף את סעיף 562 בחוק שאפשר לשופטים להקל בעונשם של רוצחי נשים על רקע חילול כבוד המשפחה.

בשנת 2014 חוקק הפרלמנט הלבנוני חוק נגד אלימות במשפחה.

וממש זה עתה, בספטמבר 2020 יש בשורה חדשה לנשים לבנוניות הנשואות לזרים. הן זכאיות לרשום את ילדיהן ללימודים בבתי הספר הלבנוניים הרשמיים. זכות שנשללה מהן משנת 1925. הישג זה נזקף לזכותה של קלוֹדִין עַאוּן רוּכּוֹז -יו"ר המועצה הלאומית לענייני האישה הלבנונית. היא ניצלה את מעמדה הרם כבתו של נשיא הרפובליקה, מישל עַאוּן, והצליחה לדבר על לבו של שר ההשכלה הגבוהה טַארֶק אלמַגְ'ד'וּבּ, ולשכנעו לתת לאימהות הלבנוניות הללו תחושה שהן וילדיהן אינם נטע זר במולדתם.

ומה לגבי הייצוג הפוליטי של נשים?

הנשים טוענות שהן קורבן של הייצוג הפוליטי העדתי בלבנון שנשלט רובו ככולו על ידי גברים. עם זאת, בממשלה שהושבעה בינואר 2020, מתוך עשרים שרים כיהנו שש שרות, ביניהן שתי שרות בכירות – שרת ההגנה ושרת המשפטים. אך, ממשלת חַסַאן דִיַאבּ לא השלימה את ימיה, והתפטרה באוגוסט 2020 כמה ימים אחרי הפיצוץ בנמל ביירות.

מה צופן בחובו העתיד לנשים בפוליטיקה הלבנונית? האם הממשלה הבאה שעתידה לקום בלבנון תשכיל למנות נשים מוכשרות לתפקידים בכירים?

נכון לכתיבת שורות אלה אומרים בערבית: אַלְלַה אַעְלַם, רק האל יודע.

 

עידית בר – חוקרת ומרצה על החברה והתרבות הערבית, מזרחנית ויועצת תרבותית

 

הכתבה התפרסמה בעיתון מקור ראשון , מוסף דיוקן ב 9/10/2020

התמונה מתוך אתר אלח'ליג' 365 סעודיה

https://alkhaleej365.com/

الخليج 365

 

שתפו

גלילה לראש העמוד

סקרנים? רוצים להרחיב אופקים?

ידע זה כוח!

קורס דיגיטלי על התרבות הערבית

על הקודים התרבותיים

ועל כללי המשחק במזרח התיכון

רוכשים במחיר מצחיק

את הקורס "עבודה ערבית"

ובו 8 פרקים ו- 19 שיעורים קצרים מצולמים

שאפשר לצפות בהם

 בזמן ובקצב הנוחים לכם!

 

דילוג לתוכן