הקרב על התודעה – הקריקטורה השבועית של עידית
מתוך א-רִסַאלַה נט – الرسالة نت – אתר המזוהה עם חמאס.
רחובות ריקים. אין תנועת תלמידים ואין רכבי הסעות לבתי הספר.
כך נראו בבוקר יום שני השבוע רחובות מזרח ירושלים.
רעולי פנים הצמידו לשערי בתי הספר מדבקות שעליהן כתוב: "שביתה מקיפה…כן לתוכנית הלימודים הפלסטינית…לא לתוכנית המזוייפת" – אִדְרַאבּ שַאמִל…נַעַם לִלְמִנְהַאג' אלפלסטיני לַא לִלְמִנְהַאג' אלמֻחַרַף – إضراب شامل.. نعم للمنهاج الفلسطيني، لا للمنهاج المُحرّف.
השביתה הכללית בבתי הספר הוכרזה בשל ניסיון, כך טוענים הפלסטינים, לכפות עליהם את תוכנית הלימודים הישראלית המסולפת דרך סחיטה כספית – אִבְּתִזַאז מַאלִי – ابتزاز مالي:
מנהל בית ספר שלא יאמץ את התוכנית הישראלית יישלל ממנו הרישיון והתקציב.
הטענות הפלסטיניות הן שיש בכך מדיניות של יִיהוּד השכל – סִיַאסַת תַהְוִיד אלעַקְל – سياسة تهويد العقل. ישראל רוצה לגדל כאן דור שלא יודע את ההיסטוריה שלו.
האם יש כאן ניסיון לעשות שטיפת מוח לפלסטינים או שזאת מלחמה בהסתה?
ו…"רגע של ערבית" לחובבי השפה:
ישראליזציה: המילה הערבית אַסְרַלַה – ישראליזציה – נוצרה מהמילה אִסְרַאאִ'יל (ישראל). הפלסטינים מאשימים את ישראל ב-אַסְרַלַת א-תַעְלִים – أسرلة التعليم (מילולית "לאסרל את הלימודים", כלומר, להפוך אותם לישראלים).
ומה בקריקטורה?
הילד הפלסטיני עם הכּפיה – كوفية – המשובצת שחור לבן על צווארו (שהיא סמל למאבק הפלסטיני) אוחז בחוזקה בספר שעליו כתוב: תוכנית הלימודים הפלסטינית – אלמִנְהַאג' אלפלסטיני- المنهاج الفلسطيني. הוא מטה את ראשו ומרוקן מתוכו את תוכנית הלימודים הישראלית – אלמִנְהַאג' אלאִסְרַאאִ'ילִי – المنهاج الإسرائيلي – היישר לתוך פח הזבל.
כותרת הקריקטורה היא: תלמידי בתיה"ס בירושלים מתנגדים לכפיית תוכנית הלימודים הישראלית – טַלַבַּת מַדַארִס אלקֻדְס יַרְפֻדוּן פַרְד אלמִנְהַאג' אלאִסְרַאא'ִילִי – طلبة مدارس القدس يرفضون فرض المنهاج الإسرائيلي.
האם אתם מזהים מי ציירה את הקריקטורה?
הידעתם?
יותר מ 98,000 תלמידים חובשים את ספסלי בתי הספר במזרח ירושלים. מתוכם כ- 45,500 לומדים בבתי ספר שבהם נלמדת התוכנית הפלסטינית. כל השאר לומדים בבתי ספר ששייכים למשרד החינוך הישראלי.
לפני מספר שנים החלה עיריית ירושלים במהלך של מתן תמריצים כספיים לבתי ספר ערביים שיטמיעו את תוכנית הלימודים הישראלית. הדבר נעשה "מתחת לרדאר" ובשקט בשקט.
העיתונאי סולימאן מסוודה מאשים את שרת החינוך שפוצצה את העניין בשל הצהרותיה על "הסתה על חשבון המדינה". הוא טוען שהדבר יגרום לרגרסיה וכי מיליארדי שקלים של השקעה יושלכו לפח. לדבריו, היה כאן מהלך אסטרטגי חסר תקדים שיכול היה לשנות את פני המדינה, אך הוא נהרס.
האם אתם חושבים שהוא צודק או שהוא מגזים בהאשמותיו?