#תַרְבּוּטִיפּ

אנוסי ספרד או אנוסי מַשְהַד?

הפעם בנימה אישית עם היסטוריה על קצה המזלג.

בבית הספר לימדו אותי על אנוסי ספרד, אך לא הזכירו כלל את אנוסי משהד.

זוכרים שב"תרבוטיפ" הקודם ציינתי את השיעים ואת יום העאשורא – عاشوراء?

אז היום אדבר על איראן, ועל העיר משהד, אחת הערים הקדושות לאסלאם השיעי.

למה דווקא בחרתי דווקא בעיר משהד? מייד אסביר.

בשנת 1839 עמדו יהודי העיר משהד – مشهد – בפני בחירה: או להתאסלם או למות. הם בחרו להתאסלם, לפחות למראית עין.

איך זה קרה?

מספרים שיהודי אחד מהקהילה הרג כלב והשתמש בדמו כדי לרפא מחלת עור של אשתו (נשמע מוזר, אבל כך יעץ לו איזה רופא אליל).

כאשר בא להשליך את נבלת הכלב הוא נתקל, לרוע מזלו, בתהלוכה דתית של מוסלמים שיעים שציינו את יום עַאשוּרַא  (כן, זה היום העשירי בחודש הראשון שכתבתי עליו ב"תרבוטיפ" בשבוע שעבר!).

המוסלמים ראו בכך העלבה של הקדושים השיעים, התנפלו על השכונה היהודית ורצחו כמה עשרות יהודים. היהודים הנותרים נאלצו להתאסלם כדי להציל את הקהילה מהשמדה.

ואיך כל זה קשור אליי?

סבי וסבתי היו אנוסים בעיר משהד. הם שמרו על יהדותם בחדרי חדרים. כלפי חוץ נהגו כמוסלמים לכל דבר.

בשבתות נאלץ סבא רבא שלי (חאג'י אליהו) לפתוח את חנותו. הוא היה משאיר שם את סבתי, אסתר, שהיתה אז ילדה כבת שש, סבתא היתה אומרת ללקוחות שאביה הלך לעשות סידורים, וכך הצליח סבא רבא להתחכם ולא למכור בשבת.

בני המשפחה עלו לארץ ישראל בשנת 1910 וחזרו ליהדותם.

והנה אני כאן. نيالي – נִיַאלִי – אשריי!

***

אז הנה, ראינו שהיו גם תקופות חשוכות יותר ליהודים בארצות האסלאם…

למה קראו ליהודים "חאג'י". האם הם עלו למכה וזכו בתואר הנכסף חאג'?

האם אתם מכירים עוד אנוסים ממשהד? יש לכם מה להוסיף? כתבו לי למייל idit@iditaravit.co.il

זה היה פוסט קצת אישי על הקשר שלי לאסלאם…ועוד לאסלאם השיעי. מקווה שאהבתם.

אם אתם רוצים לשמוע את הסיפור שלי ב"לייב" אתם מוזמנים לצפות בסרטון מ"השטח" שהעליתי פעם כשעוד היה לי זמן…

ומה בתמונה?

בתמונה רואים את כל המשפחה שעלתה ממשהד.

אפילו סימנתי בחץ קטן את סבא וסבתא שלי, כי אחרת לא הייתי מזהה אותם כלל…

עידית בר – חוקרת ומרצה על החברה והתרבות הערבית

idit@iditaravit.co.il

050-6289020