משקה הקסמים
היום ה"תַרְבּוּטִיפּ" יעסוק בתה "קדוש".
התה המרוקאי "אַתַאי" – أتاي הוא הרבה יותר מסתם משקה. הוא סמל לנדיבות ולהכנסת אורחים – כַּרַם א-דִיאפה.- كرم الضيافة, והוא חלק בלתי נפרד מחיי המרוקאים. שום מפגש משפחתי לא שלם ללא ה"אתאי".
איך הגיע התה למרוקו?
התה מצא את דרכו למרוקו בתחילת המאה השמונה עשרה עם הסולטאן אסמאעיל – السلطان إسماعيل, שהשתמש בו בתחילה כתרופה ואח"כ כמשקה.
האירופאים נהגו להעניק את התה כמתנה לשליט כדי שישחרר את שבוייהם. המשקה היה אז נחלת האליטה החברתית המרוקאית בלבד.
עם השנים הוא התפשט בכל רחבי מרוקו, גם לשכבות הפשוטות.
אנשי דת בהתחלה התנגדו לשתיית התה והגדירו אותו כ "שראב פאסד" -شراب فاسد – משקה משחית שגורם למחלות ולאיבוד הפרנסה (כן, הוא היה יקר וגם הסוכר שבתה…)
המרוקאים הוסיפו לתה טוויסט מיוחד להם – נענע – النعناع , וה"אתאי" הפך למותג מרוקאי. הם רואים בו משקה קסום – مشروب ساحر- משרוּבּ סאחר.
מנהגים וטקסים במרוקו
טקס הכנת התה הוא חלק מהמנהגים והטקסים המרוקאיים – א-תַקַאליד וא-טֻקוּס אלמע'רביה – التقاليد والطقوس المغربية.
בד"כ ראש המשפחה – רַבּ אלאֻסְרה – رب الأسرة – מכין את התה, מערבב אותו עם הסוכר בדרך ייחודית ואח"כ מוזג את התה לכוסות מגבוה.
יודעים למה מוזגים את התה מהגובה? יש לפחות שתי סיבות…
ומי צרכן התה הכי גדול בעולם הערבי?
כווית וסעודיה עם צריכה של 1.2 ק"ג לאדם לשנה
ובמקום השלישי צועדת מרוקו עם צריכה של 1 ק"ג בשנה
כמה תה אתם שותים?
ורק לידיעה: ממוצע הצריכה העולמי של התה הוא 0.2 ק"ג.
עידית בר – חוקרת ומרצה על החברה והתרבות הערבית
יש לכם נושא מעניין שאתם רוצים שאכתוב עליו? כתבו לי במייל
