הפלסטינים משתמשים במונח "חַק אלְעַוְדַה" (حقّ العودة) שפירושו "זכות השיבה". כלומר, פלסטיני שגורש או עזב את מולדתו ב-1948 או לאחר מכן מכל סיבה שהיא, זכאי לחזור אל הבית שבו התגורר קודם לכן. זו גם זכותם של צאצאיו באשר הם. 
כידוע, בשנת 1947 התקבלה באו"ם החלטת החלוקה (החלטה 181) הקובעת שתי מדינות לשני עמים. מדינות ערב התנגדו נחרצות להחלטה, ופלשו לישראל במטרה להשמיד את "היישות היהודית". כ-700,000 מערביי ארץ ישראל ברחו, גורשו או עזבו במהלך מלחמת העצמאות. חלקם מתגוררים עד היום במחנות פליטים, ואף שומרים את מפתחות ביתם הישן כאקט סמלי של הרצון לשוב לאדמתם. התבוסה של צבאות ערב בפני "הצבא הציוני" גרמה גם לפגיעה קשה בכבוד הערבי ולתחושה של זעזוע עמוק והשפלה, לא לחינם מכנים אותה "נַכְּבַּה" (نكبة), שפירושה בערבית אסון או שואה.
יש לציין, שבאותה התקופה ולאחריה נאלצו כ-850,000 יהודים לעזוב את בתיהם חסרי כול (בשל רדיפות והלאמת הרכוש) והפכו לפליטים בעל כורחם.
בקריקטורה שאיירה אוּמַיַה ג'וּחַא העזתית (שחותמת את שמה ולידו המפתח הסמלי של "זכות השיבה") נראית ילדה פלסטינית מפריחה בועות סבון (שימו לב מה היא מחזיקה בידה…) בדמות ערים ומקומות שאליהם שואפים הפליטים הפלסטינים לחזור, ביניהם עכו, חיפה, ירושלים, הגליל, יפו, אילת (הנקראת: "אֻם א-רַשְרַאש") ו..אפילו תל אביב (הנקראת "תַל א-רַבִּיע") מרחפת לה בין הבועות…

למה בחרה המאיירת דווקא בבועות סבון? מה חושבים התל אביבים? והאם הדרישה ל"זכות השיבה" היא סלע המחלוקת המרכזי בסכסוך הישראלי-פלסטיני?